כן, לפעמים למתרגם אין ברירה והוא צריך להוציא תחת ידיו כותרות כאלו. עמכם הסליחה. בכל מקרה, בוא נחזור לעולם של הרשומות האבודות ולסדרה שהתחילה אמנם ברגע שמאל, אבל היא יוצאת עם כריכות מדהימות של מאט סטוויצקי. וכמה עוד יכול להיות מרשים? הרי יש לנו על הכריכה את הנגיד סות׳, אחת מהדמויות הכי אהובות והכי מגניבות בכל הסדרה וקיטיארה אהובתי. ולכן כל-כך שמחתי שהספר הזה יצא, כי סוף כל סוף אולי נגלה איך סות׳ וקיטיארה הכירו? אולי נוכל לראות כיצד מה קורה מהצד שלהם. ואנחנו מקבלים את זה. בערך.
אנחנו רואים את מלחמת הרומח מנקודת המבט של קיטיארה. קיטיארה היא קצינה מבטיחה בצבאות הדרקונים והיא מבינה שהדרך לתת לטוב להפסיד הוא באמצעות השמדת עצמו. היא יוצרת קשר עם דרק שומר-הכתר בסולאמניה ומשכנעת אותו לצאת למסע כדי למצוא את בועת הדרקון כדי שהבעלות על הבועה תגרום למלחמה בין הסולאמניים הגאים, האלפים הסנובים והגמדים המסוגרים. דרק יוצא למסע יחד עם שני אבירים, בריאן וארן כדי למצוא את בועת הדרקון שלפי האגדה נמצאת בחומת הקרח בדרום. כאשר הם מגיעים לטרסיס, הם מגלים רמז שעליהם למצוא קנדר עם משקפיים מיוחדות. לאחר מכן, החבורה יוצאת לחומת הקרח כדי למצוא את הבועה, שעליה שומר פאל-תאס, אלף אפל ושר הדרקונים של הצבא הלבן, שממש לא מחבב את קיטיארה ואף פועל להדחתה.
הספר הזה, למעשה, עונה קצת יותר על הנושא של הרשומות האבודות ומביא את אותה העלילה של החלק הראשון של הספר השני מנקודת המבט של צבא האופל בדגש על קיטיארה. אנחנו רואים את ההשתלבות של קיטיארה בעלילה הראשית וכיצד היא ניווטה אותה וגם את ההתחברות שלה אל הנגיד סות׳. לכאורה, דבר מושלם. אז זהו. באופן כלשהו, העלילה המצויינת הזאת מצליחה להיות מאוד שבלונית ואפילו מעט משעממת. מעבר לכך, אין כמעט קשר לספר הראשון והם נראים כמו ספרים נפרדים ולכן לא מובן מדוע הספרים האלו נמצאים בסדרה אחת. למי ששואל, עדיף לקרוא את הספר לאחר הספר השני, אבל הוא לא 2.5 אלא יותר 2.2. תחשבו עליו כמו הצל של אנדר לדרקונים של ליל החורף. מעבר לכך, לא מובן הרצון של וייס והיקמן לחקור שוב מאורעות שכבר תוארו בספרים קודמים שלא נכתבו על-ידם, מכיוון שהמסע אל חומת הקרח, כולל הגרזן המפורסם, נמצאים בסיפור הקצר ״למצוא את האמונה״ מאת מרי קירצ׳וף, וקשה לי להאמין שהם לא הכירו אותו. כמו כן, הנגיד סות׳ לא מופיע בספר מלבד בפרולוג ובאפילוג ואין לו התערבות ישירה בכל הספר, אז למה לכל הרוחות לשים אותו בכריכה?
אני מעניק לספר את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר. הוא אכן יותר טוב מהספר הקודם, אבל רק במעט. בעוד שאני זוכר את הספרים הראשונים של וייס והיקמן כקצביים ומלאים באקשן, הספרים האחרונים שלהם ארוכים וטרחניים ומתארים עוד ועוד דברים ללא שום צורך, כאילו זה ספר רומח הדרקון הראשון שקראנו.
מסע בקרין 