אומרים שאם דבר עובד טוב לא צריך לשנות אותו, נכון? אבל עדיין כל פעם אחרי שאנחנו מתרגלים למוצר כלשהו, כמו למשל משקה בננה בבקבוק, כאילו לא משהו מיוחד, נכון, אז כל פעם הם כותבים שם "מתכון חדש". כאילו, למה? מה היה רע בבננה הקודמת? אז בקיצור, אותו הדבר עם ספרים. אם ספר הולך טוב ונמכר, אז אפשר להוציא עוד ועוד כאלו, נכון? תכירו את מל אודום, שבאופן מפתיע, הספר השני בסדרה הוא כמעט העתק אחד לאחד מהספר הקודם. איך בדיוק? על זה בביקורת הבאה.
הסאהוגינים יוצאים למתקפות חדשות לאורך כל חוף החרבות, משמידים את נתיבי הסחר עם העולם החדש וגם לאורך החוף עצמו, אבל איאחובאס לא מסתפק בזה ומתכוון גם להגיע לתוך ים הכוכבים הנופלים שנמצא בתוך יבשת פארון על מנת לשחרר משם את הסאהוגינים שכלואים שם אלפי שנים. בינתיים, ג'רק מחפש את עצמו, פייסיס מחפש את עצמו וכולם מגיעים ביחד אל ים הכוכבים הנופלים בדרך כזאת או אחרת לקראת הקרב הגדול.
הספר הזה ממשיך את הספר הקודם שלו כמעט מהרגע הקודם והעלילה היא כמעט אותה העלילה. יש קרבות, יש דרמה בים, יש מאבקים, יש טוב שלא מקבל את גורלו, יש רע שמקבל יפה מאוד את גורלו, והקונפליקטים ביניהם. כמו כן, הספר לא נגמר באיזה קליפהאנגר לא נורמלי, אלא נראה ששלושת הספרים מספרים סיפור אחד גדול שפשוט נחצה לשלושה עקב אורכו, שמצד אחד לא מביא את הסיפור לכדי סיום כלשהו, אבל מצד שני מאפשר קריאה רציפה. למרות כל זאת, בספר הזה, כיאה למדיה שיצאה בשנות ה-90 ותחילת ה-2000, יש דיונים רבים על קבלת הגורל ועל משמעות הנבחר. בעוד שבספרי פנטזיה הטרופ של "הנבחר" הוא מוכר, בספר הזה יש את הטוויסט המוכר (אולי היום הוא מוכר, אז הוא היה די חדשני), שהנבחר הוא למעשה אמצעי שליטה של הרע כדי לתת תקוות שווא לאנשים, שיציבו את כל הביצים שלהם בסל אחד ולא יתאחדו כנגדו, וכי הרע עצמו הוא זה שהפיץ את נבואת הנבחר. ראינו את זה כבר בעתיד, אבל בשנים האלו, זה היה טוויסט די חדשני. בכל מקרה, כמה אפשר להאמין לדבריו של איאחובאס, כן?
אני מעניק לספר את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר, כי הוא היה זהה לחלוטין לספר הקודם. לא דורש ממני הרבה מחשבה, ועדיין מעביר נחמד מאוד את הזמן. מעניין אותי לדעת איך הוא יסיים את המשבר הנוכחי והאם יהיו לו השלכות מעבר לרגיל או שפשוט העולם יחזור לסטטוס קוו.
מסע בקרין 