החלק השלישי הוא בדרך כלל החלק הבעייתי ביותר, וזה חוזר על עצמו. בעיקרון, בכל טרילוגיה, הספר הראשון מראה את הקונפליקט המרכזי, הספר השני מרחיב עליו ומציג את הסכנה שבו, והספר השלישי צריך לפתור את הקונפליקט. בדרך כלל, הספר השני הוא הטוב ביותר, אם הסופר יודע לכתוב, אבל ישנם מקרים שבהם לסופר יש רק קונפליקט ופתרון ואז הספר השני הוא מיותר ורק מציג זחילה ארוכה של עלילה, כי הוא פשוט חייב לכתוב טרילוגייה, כי כולם כותבים. החלק השלישי הוא הבעייתי מכולם, וזה תמיד כך, כי הפתרון צריך להיות משביע רצון. מעטות הסדרות שהסוף שלהן היה ממש טוב שאפשר להגיד, וואו, זאת הייתה סדרה מושלמת. אני לא מכיר סדרה שכולם מרוצים מהסוף שלה. זה פשוט לא קיים, וכך גם במקרה הזה. בספר הראשון הציגו בפנינו את הקונפליקט המרכזי של העידן החמישי והוא דרקוני העל, ובראשם מליסטריקס האדומה והאימתנית וכלנדרוס הכחול והנורא. בספר השני, ראינו כי למעשה מתקיים מרוץ חימוש בין שני הצדדים, הדרקונים והמתנגדים, כאשר הדרקונים רוחשים גם מאחורי הקלעים ושולטים למעשה בכל מה שמתרחש. הספר השלישי צריך לתת פתרון. והשאלה כמה הספר יהיה טוב, וגם הסדרה כולה, תלויים בספר הזה.
לאחר המהלך של כלנדרוס, שהראה כי העובדה שהגיבורים התרוצצו בכל הספר השני בחיפוש אחר חפצים קסומים הייתה למעשה הרעיון שלו, הוא מצליח לברוח עם כמה מהחפצים, כולל רומח הדרקון של הומה, מה שהופך, למעשה, את הספר הראשון ללא רלוונטי בכלל. אבל על זה מאוחר יותר. מרוץ החימוש לא הסתיים. הדרקונים אמנם זכו במספר חפצים, אבל נותרו עוד מספר חפצים בעולם, כולל אחד מהם בממלכת הדימרנסטי, ואליו הגיבורים שלנו פונים. אבל בדימרנסטי שולט ברין, דרקון הים הנוראי שממרר את חיי האלפים הימיים. בנוסף לכך, החבורה רודפת אחרי דהאמון גרימוולף שרצח באכזריות את סהר-פז ונמלט עם גרזן המוט הקסום. בסופו של דבר, יצטרכו הגיבורים גם להתכנס ולהילחם בכל הדרקונים כדי למנוע ממליס מלהשתמש בחפצי הקסם כדי שלא תהפוך לטאקיזיס חדשה.
יש פה הרבה, נכון? וזה ספר של 300 עמודים, מה שאומר שהוא רץ מהר מאוד. האם זה טוב? זה לא רע, כי הספר פשוט מלא אירועים. לא אגיד שכולם מעניינים, שזה סיפור אחר, אבל יש הרבה מאוד אירועים. מעבר לכך, כפי שראינו בספר הקודם, לא כל מי שנהרג, אכן מת, וגם סהר-פז קמה פתאום לתחייה, וגם סערה, הדרקון הכחול שנלחם נגד דהאמון, שרד את הקרב. ככה שמלבד שאון, שמתה בספר הראשון, כמעט ואין מתים. אבל זה לא מדויק. קראתי ראיון עם הסופרת, ג'יין רייב, ובו היא אמרה שהיה נתק כה מוחלט בין מחלקת הספרות לבין מחלקת המשחקים, כך שכאשר ג'יין החליטה להרוג את סהר-פז (הכוונה הייתה סופית), רק לאחר שהספר יצא, אחד מאנשי מחלקת המשחקים קרא את הספר והזדעק, כי סהר-פז היא דמות חשובה לספרי המשחק. ג'יין קיבלה הוראה להחזיר את סהר-פז לחיים וכך אנחנו רואים את הנתק הנוראי בין המחלקות האלו, שהיה הדוק בתקופת תחילת שנות ה-90. לאחר ש-WOTC יקנו את TSR, שיתוף הפעולה יחזור להיות הדוק מאוד וגם מועיל לשני הצדדים.
בסופו של דבר, מבין דרקוני הענק, ברין, דרקון הים, נהרג על-ידי החבורה, כאשר הם נכנסים בתוכו עם ספינה, ג'ספר כור-אש, הולך בדרך סבא שלו ומחזיר את נשמתו לבורא בתמורה לנשמתה של סהר-פז, ואילו שאר דרקוני הענק נמצאים סביר. לאחר הקרב הסופי, מליס אכן מאבדת את האפשרות להפוך לאלה, ואילו כלנדרוס נועץ בה את רומח הדרקון וזורק אותה משם, משתמש בקסם, פותח לעצמו שער ובורח מהעולם כדי למצוא את קיטיארה. שאר הדרקונים האחרים, עלטה, כפור ובריל חוזרים לממלכותיהם ונראה שנצטרך לחכות לספרים אחרים על מנת לדעת מה יעלה בגורלם. מליס פגועה, אבל לא מתה ושאר אנשי החבורה שעוד שרדו, מחליטים להילחם בדרקונים, אבל החבורה מפוררת יותר מבסיס של עוגת גבינה. אולין זנח את משפחתו וילדיו והלך ללמוד קסם עם הדרקונים, דהאמון ופריל ככל הנראה לא יצליחו להיות זוג או להמשיך להילחם יחדיו, ורק ריג ופיונה וככל הנראה גילתנאס וסילברה יזכו לסוף טוב.
הספר עצמו מקבל אצלי את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר וזה קורה בגלל שהוא אמנם קריא, אבל נראה שהוא מורכב מטלאים וכי הסופרת נאלצת לעמוד בסטטוס קוו כלשהו, שזה הדבר שאני הכי שונא בעולם. אני אוהב שסופרים משתוללים על העלילות שלהם, שיודעים לעבוד במסגרת גבולות, אבל גם לחרוג מהם, כמו סדרת מלחמת הכאוס. פה הספרים הם בסדר ולא יותר מזה, ונראה שהספרים הם עבדים לספרי המשחק ולא להיפך. גם הסדרה כולה מקבלת את הציון 7 מתוך 10, וזה ציון נמוך מאוד לסדרת ליבה, שצריך להיות בסביבות ה-9.
מכיוון שהייתה קפיצת זמן באמצע הספר הראשון שדילגה קרוב ל-30 שנה, הספרים הבאים יתרחשו במהלך אותה קפיצת זמן, אז נצטרך לחכות ולראות מה קורה עם דרקוני העל בסדרה "גשרי הזמן", שמתארת את התקופה בין מלחמת הכאוס לבין סיום טיהור הדרקונים. כפי שנראה, מדובר בסדרה עם גבולות סטטוס קוו ברורים מאוד, אבל אולי מישהו יצליח להתעלות מעל זה.
מסע בקרין 
למעשה צפריר, דווקא קראתי שתי סדרות שלא רק שהסוף שלה היה כה מושלם, שהחלטתי שזה הסוף המושלם של סדרות פנטזיה ארוכות. הסדרה הראשונה היא מחזור כישור הזמן, כשלמעשה קראתי ממנה רק את העידן שחזר, ואז את שלושת האחרונים, כי לא היה אפילו ספר אחד נוסף בספריה שלנו ):
הסדרה השנייה היא "הירושה" (אראגון), אם אפשר לומר את זה, זה היה סוף טוב אפילו יותר מכישור הזמן.
אומנם שום סוף סדרה הוא לא טוב מספיק כדי לרצות באמת את כל הקוראים, אבל אני מרגיש שאלה הסופים הטובים ביותר שסופר יכול לשאוף אליהם.
אתן גם כדוגמא את הסוף של שר הטבעות, לא קראתי אומנם (השמיעו כאן קריאת זעקה גדולה ומרה) אבל שמעתי הרבה דיבורים עליו.
בגנזך אורות הסער של ברנדון סדרסון (הסדרה האהובה עלי ביקום) הסופר מציג את העלילה בחמישה ספרים, ולא בשלושה, זו מבחינתי הדוגמא האולטימטיבית לחלוקה טובה של העלילה בין הספרים. וגם, אני מתערב שיהיה לה גם כן סוף מעורר הערצה.
דבר אחרון, צפריר, האם תוכל להכניס לבלוג הזה, גם סדרות אחרות של פנטזיה שאהבת מאוד? קצת נמאס לי לקרוא ספרים בסגנון מו"ד ויש הרבה אומנות ספרותית בדברים חדשים ויצירתיים.
אהבתיאהבתי
היי שניר, אני מקווה שיהיה לי זמן גם לסדרות פנטזיה אחרות. הבלוג הזה הוא אכן על רומח הדרקון ונגזרותיו כאלו ואחרות. אולי בבלוג אחר.
אהבתיאהבתי