כריס פירסון תמיד היה יקיר המדור. מאז שהפציע בפצצה המטורפת שלו בנשמת הרוח, הוא הפך להיות הכוכב החדש. הוא כתב את טרילוגיית המלך הכוהן המופלאה, ומשם נראה שהעתיד מבטיח. אבל נראה שלכל סופר מוצלח יש נקודה שבה הוא נשבר. אני כבר הולך לתת לכם ספויילר לקראת הציון בסוף. הוא לא טוב במיוחד. הספר הזה לא טוב ולרוע המזל, נראה לי שרוב הביקורת הזאת תהייה מאוד ביקורתית כלפי הסופר והספר ומדוע הוא בעייתי. האם יש להאשים את כריס בדבר הזה? לרוע המזל, נראה שכן. נראה שלכריס פירסון יש כישרון לכתוב ספרים בדידים וקושי רב מאוד בכתיבת ספרי טרילוגייה. בסדרת המלך הכוהן, יש לזכור כי מדובר על שלושה ספרים שונים לגמרי. הראשון מספר על בלדינס וקתאן ויש לו אווירה אחרת לגמרי משני הספרים האחרים, שהשני מדבר על המלחמות הקנאיות בין המלך הכוהן והמכשפים ואילו השלישי גורר אל החורבן. למעשה, אפשר לקרוא כל ספר בסדרה מבלי לקרוא את הקודמים וזה עדיין יהיה בסדר. כאשר כריס כותב טרילוגייה, המצב מתחיל להשתבש. ואסביר מאוד. אבל תחילה, בואו נחזור אל הספר הראשון.
בסוף הספר הראשון, עדרי האויגן כובשים את הצפון ומתכוונים לחסל את הליגה המינוטאורית, אך פורלו ושדארה מצליחים לעצור אותם על-ידי שימוש בכוחותיו של בעל הברדס, מאלאדר האכזרי. לאחר המתקפה הנוראית הזאת, אסנה, אשתו של פורלו נחטפת על-ידי דרקון שחור ויש לו קרס עלילה לספר הבא. אבל משהו פה מתחיל להשתבש. לשדארה ופורלו שעוד אפשר איכשהו להבין שהם משתפים פעולה, פתאום מצטרפים משום מקום הולט ואלדקו, שבכלל היו בצד השני של הקרב. רק כדי להסביר, הולט היה הסגן של צ'ובוק, הרשע מהספר הראשון, ולאחר שפורלו הורג אותו, הוא מחליט, מסיבה ממש לא מובנת, שנראה לי שגם כריס לא מבין בעצמו, להצטרף אל פורלו. וגם אלדקו, האלף הפראי ששירת את צ'ובוק, פתאום מחליט לשתף פעולה עם הקבוצה. נראה הגיוני? ממש לא.
מעבר לכך, הספר היה יכול להיות הרבה יותר קצר, כי נראה שהמון דברים בספר מתרחשים בגלל בחירות גרועות שמורחות את הספרים. בתחילת הספר, הולט ופורלו צריכים לקפוץ ממגדל והולט לא מצליח לעשות את זה. כתוצאה מכך, הלגיונות המינוטאורים תופסים אותם ושולחים אותם למות בזירה. מה עושים אז, רבע מהספר הראשון הוא רק החילוץ שלהם מהזירה. אבל זה פשוט מיותר. הרי זה סוטה לגמרי מקו העלילה הראשי. בנוסף לכך, אין הרבה הסברים לדברים אחרים. לפי הדברים, אסנה נחטפה על מנת שהבן שלה ישמש את בעל הברדס, ואני שואל, אי אפשר היה למצוא מישהו אחר בכל העולם כולו? דווקא הילד הזה, ולא נראה שהוא מיוחד וגם בסוף הספר, זה בכלל לא קורה, אז מה קרה פה? בנוסף לכך, בעוד שבספר הראשון היו כמה דברים מעניינים בנוגע לפגיעה בעולם, נראה שכריס התחיל להתלהב והשמיד גזעים שלמים, תרבויות שלמות ונראה כאילו הוא לא מתכוון לעצור. החופש הרב שנתנו לו בטאלאדס לא הועיל לא במיוחד, ונראה שהוא עובד טוב מאוד בגבולות ושקצת מתירים את הרסן, הוא משתולל ולא לטובה.
אה, כן, העלילה, שכחתי לגמרי. אז לאחר הקרב הנוראי שכתבתי למעלה, פורלו והחבורה יוצאים לחיפוש אחר הדרקון השחור שחטף את אסנה. בזמן הזה, אסנה נאלצת להתמודד עם אחוות בעל הברדס ומצליפי מוחות ששומרים עליה בזמן שהיא מנסה להבין מה מנסה להשיג בעל הברדס. אז באמת, חוץ מזה שמצליפי מוחות סוף כל סוף מופיעים לראשונה ברומח הדרקון, הם ממש עלובים שם, כמו גרסה דיאטתית ולא משביעה בכלל של היצורים הנהדרים האלו. אבל אין רע בלי טוב, נכון? אז כמה דברים טובים. רואים שטאלאדס חשוב לכריס והוא כותב אותה טוב, הוא גם מציג קרבות טובים, אבל זה חלש מאוד הפעם, חלש מאוד.
כפי שאמרתי, הציון לא גבוה, והספר מקבל את הציון 6 מתוך 10 בסולם צפריר. אני בודק את הציונים לפי ספרים אחרים שקראתי, והוא נע בין 5.5 ל-6.5 והחלטתי ללכת על האמצע. זאת הייתה אכזבה גדולה, כי אני גם אוהב את טאלאדס וגם את כריס פירסון וזאת ירידה ברמה לטעמי. בכל מקרה, בפעם הבאה יש לנו את הספר האחרון בטאלאדס וגם האחרון של כריס פירסון. אז יאללה, כריס, תתאפס על עצמך ובוא נסיים יפה את הסדרה, בסדר?
מסע בקרין 