שנת הוצאה: 1989
שנת הספר: 1356 לספירת העמקים
אמרתי כבר כמה סלבטורה הושפע משר הטבעות? אם אפשר להמשיל את קרנשיניבון, הלא הוא רסיס הקריסטל, לטבעת האחת, אז אולם המית'ריל הוא ללא ספק מוריה. במהלך הספר הראשון, אנחנו מגלים את ההיסטוריה של ברונור, שהוא נצר לשושלת המלוכה של שבט גרזן-קרב, אשר מלך בעבר מאולמם התת-קרקעי שנקרא אולם המית'ריל. הוא מתכנן לחזור לשם עם שבט הגמדים שלו ולכבוש אותו מחדש מהיצורים האפלים שנכנסו אליו… ואתם כבר שמים לב לאיפה אנחנו הולכים. כן, בקעת רוח-כפור היא העתקה של שר הטבעות לממלכות הנשכחות. אבל זה לא הכול, כי יש שתי מילים שמשנות את הכול ואולי הסיבה לקרוא את כל הסדרה על דריזט והן: ארטמיס אנטררי.
מדי פעם, יש בסדרת ספרים דמות אחת מושלמת. דמות שלא ידוע למה, אבל היא הופכת להיות הדמות של הסדרה כולה. בסדרת בקעת רוח-כפור יש שתי דמויות כאלו. צריך לזכור כי בספרים האלו, וולפגאר הוא הדמות הראשית והעלילה סובבת סביבו, אבל אלו שגונבים את ההצגה הם דריזט וארטמיס. מכיוון שעל דריזט כתבתי כבר עשרות מילים, הגיע הזמן לדבר על ארטמיס אנטררי. מלבד העובדה שהוא קיבל שם של בחורה (גם גווניבר היה פנתר בנקודה הזאת, אז מה נסגר, סלבטורה?), ארטמיס הוא המדריך אחד לאחד איך כותבים דמות טובה. ארטמיס הוא המתנקש המושלם, שמגיע מקאלימן הרחוקה על מנת למצוא איזה בן מחצית שגנב אבן חן מהמעסיק שלו, הפשה פוק. בסוף הספר הראשון, כאשר החבורה מחליטה לצאת ולכבוש מחדש את אולם המית'ריל, רג'יס מזהה את ארטמיס אנטררי מסתובב בעשר הקרתות ומחליט לצאת יחד עם בני החבורה, כדי שהמתנקש לא יתפוס אותו. מאותו הרגע, העלילה הסתמית של המסע אל אולם המית'ריל, מתלווה בסיפור המעניין של ארטמיס וקטי-ברי.
קטי-ברי, עד לנקודה זאת, הייתה מושא האהבה של וולפגאר, ולמעשה לא עשתה הרבה, נחטפת על-ידי ארטמיס ומספרת לו על המסע שהם עורכים לעשות. לאחר שהוא משחרר אותה ויוצא בעקבותיהם, היא רודפת אחריו ונתפסת שוב על ידו. יחד עם צבא של שכירי חרב שמגיע מדנדיבר, אחד הקוסמים שבגד באקר קסל בספר הקודם, החבורה יוצאת בעקבות דריזט וחבורתו לעבר אולם המית'ריל. המסע של דריזט וחבריו אינו שוגה בשושנים, ובכל פעם שדריזט מגיע למקום כלשהו, הוא נרדף ומגורש והוא מתחיל לחשוב שאולי עדיף לו לחזור מתחת לפני האדמה. וכך הספר מתחלק לשניים, החלק הראשון מתאר את מסעותיהם של דריזט ואנשיו במקומות שונים, בעוד שארטמיס וחבורתו יוצאים בעקבותיהם עד המפגש הבלתי נמנע באולם המית'ריל.
הספר כולו למעשה עבור החלק האחרון שלו, שבו מדובר על הקרב בין דריזט ובין ארטמיס אנטררי, שני הלוחמים הטובים ביותר בעולם, ואולי זאת הייתה הנקודה שבה הבינו שמי שחשוב יותר לטרילוגיה הזאת הוא דריזט, כי המפגש בין שני הלוחמים, שמהווים בבואת ראי זה של זה, הוא הדבר הכי מושך את הקוראים. הקרב מסתיים בחוסר הכרעה ולמעשה מוביל אותנו אל הספר הבא, עם קליפהאנגר שבו ארטמיס לא רק חטף את רג'יס אלא גם את גווניבר והוא בדרכו אל קאלימשן ואף נראה לרגע כאילו ברונור מצא את מותו במאבק עם דרקון צללים באולם המית'ריל.
הספר מקבל אצלי את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר. זהו ספר הרבה יותר טוב מהראשון, ללא ספק, וסוף כל סוף מציג את הדינאמיקה של החבורה ומתניע את הסיפור האמיתי שיוביל אותנו לעוד הרבה מאוד ספרים, אבל צריך לשרוד את החלק הראשון של הספר האיטי יחסית, עד שמגיעים לחלק האחרון והבאמת מרתק של הספר.
מסע בקרין 