אם אומרים שהסדרה הזאת נולדה בחטא, אז הספר הזה הוא החטא המושלם. ולמה? דבר ראשון, זה הספר האחרון של רומח הדרקון שאנחנו נקבל מזה קרוב ל-15 שנה מווייס והיקמן ולא נראה שהם התאמצו בכלל. דבר שני, הוא היה צריך לענות על אחת השאלות המגניבות ביותר בסדרה, והוא הגילוי של רייסטלין לגבי מצבו והפיכתו מקוסם אדום לשחור. דבר שלישי, הספר הזה הפך כל-כך הרבה תהפוכות, נדחה בדדליין עד שוויזארדס איימו שלא יוציאו לעולם את הספר ואילצו את וייס והיקמן להוציא מוצר חצי אפוי. וזה היה הסוף של רומח הדרקון. בעוד שהראשונים היו תוצר של אהבה, האחרונים כבר היו ניסיון (די מגוחך לטעמי) לחזור לתהילה הישנה, אבל העולם השתנה, עולם הפנטזיה השתנה, ואנחנו התרגלנו לקרוא דברים אחרים. ספרי פנטזיה הם לא רק כיף, הם מעבר לזה. הם המראה שלנו למציאות עצמה ומאפשרים לנו לראות דברים שקשה לדבר עליהם ומשתמשים בדרך האלגוריה כדי לדבר עליהם. סלבטורה עושה את זה בצורה מצויינת כדי לדבר על גזענות. וייס והיקמן עשו את זה פעם כדי לבדוק את גבולות הכבוד עם אבירות סולאמניה ומה אדם מוכן לעשות כדי להשיג כוח עם רייסטלין, אבל כשאתה כותב ספר רק על מנת למלא עמודים… זה מייתר את הספר.
הספר השלישי ממשיך יותר את הספר השני, ויש שם גם כמה דמויות שחוזרות על עצמן, במיוחד הקוסמת איולנתה והוא מתמקד במה שמתרחש מאחורי הקלעים של הספר השלישי. רייסטלין מאז׳ר הופך לקוסם בגלימות שחורות ויוצא לנראקה על מנת לבסס את מעמדו בקרב הקוסמים השחורים. שם הוא מגלה כי טאיקיזיס לא מתכוונת לחלוק את הכוח שלה עם אף אחד מהקוסמים ולבזוז מנויטארי בנה את כוחות הקסם וגם משאר אלי הקסם. רייסטלין מבין כי עכשיו הוא צריך לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: לתחמן את כולם משני הצדדים. מצד אחד, את כוחות האופל ומצד שני, את כוחות הטוב, על מנת שיהיה מסוגל לדאוג לעצמו ולנצח מכל הכיוונים.
נשמע מגניב, נכון? אבל מדובר בספר שבו הדמויות כה מגוחכות, קוסמים האופל נראים כמו קריקטורה, ורייסטלין עצמו לא כזה מתוחכם. האכזבה של הספר הזה הייתה נוראית ובמיוחד שהוא הספר האחרון שנכתב ומציג למראה את כל מה שגרוע ברומח הדרקון: עלילה לא מקורית שממחזרת שוב ושוב את אותם החומרים. האם יש טעם לקרוא את הספר הזה, לא בטוח. הוא לא מוסיף דבר, הוא לא מרחיב משהו ממה שלא ידענו. אני זוכר שבשעתו, שאלו אותי המון בפורומים עם המפתח של רייסטלין, שהוא גילה כאשר הוא היה אצל אסטינוס. ולאחר שהוא גילה את המפתח, הוא שינה את גלימותיו. כמה חיכיתי שסוף כל סוף זה יוסבר בספר הזה, אבל… לא, החלק הזה לא נמצא. למי ששואל, המפתח שהוא גילה היה ההשתלטות של פיסטי עליו, ואז הוא היה יכול להתמודד ולהבין שהנכות שלו נגרמה מכך שפיסטי שאב ממנו את כוח הנשמה. בגלל זה הוא היה הרבה יותר חזק בסוף הרשומות.
אני מעניק לספר הזה את הציון 5.5 מתוך 10 בסולם צפריר. במילה אחת אכזבה. זהו ספר שלא מתקדם לשום מקום, וגם הכריכה שלו היא אחת מהמכוערות שיש עם צבע בז׳ פולני לא מחמיא, במקום הירוק המקסים של הכריכות האחרות. הסדרה עצמה מקבלת אצלי ציון של 6.5 מתוך 10, לא טוב, אבל מי שנהנה מהדמויות, יהנה גם מהסדרה הזאת, או לפחות משני הראשונים, מהשלישי… עדיף שלא ארחיב.
חבל שאני צריך לסיים את הסקירה בקצה תו צורם, אבל לא לדאוג, וייס והיקמן מארגנים לנו סדרה חדשה שיוצאת לאור בספטמבר 2022, אז האם לצפות לגדולות ונצורות או שמא הם חוזרים לתעלולים הישנים והמעצבנים שלהם? זאת בקרוב.
מסע בקרין 