כמו במרבית הטרילוגיות של רומח הדרקון ושל הממלכות, יש חוקים ברורים מאוד לגבי תפקיד של כל ספר בטרילוגייה. הספר הראשון מכין את הקרקע. הוא צריך לתת רקע על הדמויות, על העולם, ולהכניס אותו לאווירה ולרמוז לנו על הקונפליקט המרכזי. הספר השני מתרחש זמן מה לאחר מכן, ומרחיב יותר על העולם, שם דגש על הקונפליקט המרכזי ומכין אותו לקרב הסופי. ואילו הספר השלישי הוא הקרב הסופי, שבו הקונפליקט מגיע לידי התרה. המבנה הזה מובן, מוכר וטוב מאוד. לרוע המזל, הוא גם משעמם מאוד.
אנחנו חוזרים אל הקוטב הדרומי ובעוד שבין הספר הראשון לבין הספר השני עוברים שמונה שנים, לא עובר יותר משבוע בין הספר השני לשלישי (עוד מוטיב מוכר מאוד), והפעם החבורה של בראקנרוק המורכבת ממורין ומקריק חוזרים אל בראקנרוק לאחר שהצליחו להימנע מהאיום של כדור הזהב ומבינים כי מלך בני האנוש נלכד ונמצא בשבי העוגים. במהלך לא מובן, וככל הנראה מכיוון שהעלילה דורשת את זה, מורין וקריק מודיעים כי הם ילכו ויחלצו את המלך, על אף שהוא היה אחד האויבים בספר הראשון, ולא רק הם הולכים לעשות את זה, אלא קבוצה של מאות אנשים מחליטה משום מקום, ללכת ולחצות את הקוטב הדרומי, כדי להגיע אל מצודת וינטרהיים, לב מלכות סודרלנד העוגית, כדי לשחרר את המלך ואת שאר השבויים. אכן, בני האנוש עבדים באותה מצודה אימתנית, והגיע הזמן שמישהו ישחרר אותם. אבל האם הצבא של בני האנוש יוכל לעשות זאת?
בהחלטה אומללה אחת, סדרת הספרים הופכת לטלנובלה. במקום לעסוק בשאלות הרות גרול, הדמויות הופכות להיות עבדים לנראטיב חסר המעצורים שדורש, אבל דורש, קרב סופי. אי אפשר לסיים טרילוגייה בלי קרב סופי. האם לרגע עצרנו לחשוב על כינון ממלכת בראקנרוק, על יחסי העבדים והעוגים. לא? כי אחרי שכל העסק מתנהל מאות שנים, פתאום, ככה סתם, לחלץ את כל בני האנוש. הסטייה הכה חדה בעלילה פוגעת ברצף, במיוחד שבתחילת הספר, הסופר מחליט לחסל כמה דמויות, פשוט כי הוא לא ידע איך לשלב אותן ויש עוד מספר בחירות תמוהות. מעבר לכך, האפילוג שמופיע בסוף הספר עושה מעשה שלא יעשה והורס במחי יד את כל הטרילוגיה וזה בשני עמודים. חוצפה ממש.
אבל מה, הספר כתוב לא רע. הוא זורם טוב והוא מסיים היטב את הסדרה, שהתחילה אצלי עם ציפיות גבוהות וגורמת לי לחשוש כעת מכל ספר שכותב דאגלס ניילס. כבר דאגתי בעבר, אבל כעת אני ממש חושש. אני הענקתי לספר את הציון 6 מתוך 10 וציון כולל של 7 מתוך 10 לסדרה כולה. לסיכום, הסדרה עצמה היא די מיותרת בנוף של רומח הדרקון. הוא יכולה להיקרא בנפרד מבלי לקרוא את הסדרה הראשית ועדיין להבין אותה. כמו כן, עקב העובדה שהיא מתרחשת באיזור נידח ולא מיושב בקרין, האירועים שהתחוללו בספר לא משפיעים כהוא זה על העולם עצמו. אז למי שמחפש סדרה קלילה, המבוססת יותר על דמויות מבלי להיקשר לעולם הגדול, היא יכולה להתאים לו. עבורי, שנהנה מאוד מהחיבור לעולם ולהיסטוריה, מצאתי רק כמה חלקים קטנים, והדבר המעצבן הוא שדאגלס נילס מבין ממש בעולם ורואים את זה, אבל זה נאבד בתוך שאר השטויות שלו.
אנחנו קרובים ממש לסוף ההיסטוריה של רומח הדרקון ובפעם הבאה אנחנו קופצים לסביבות 200 שנה לפני החורבן, אל סדרת הלוחמים הארוכה מאוד.
מסע בקרין 