ממלכת הגובלינים – קוראי האבן 3 – הקמת הממלכה החדשה

הסיפור שלי עם ג׳ין רייב הוא סיפור מורכב. מעולם לא אהבתי את הספרים שלה, החל מקסם אדום, בעולם של הממלכות הנשכחות שהיה בסדר ולא יותר מזה, אבל ממש התגמד לעומת הספרים האחרים בסדרה, וכלה בסדרת דרקונים של העידן החדש שהתחילה את העידן החמישי. אני מודה שלקח לי קרוב לחמש פעמים להתחיל את הספר הראשון שחר של עידן חדש, וממש לא אהבתי אותו בפעם הראשונה שקראתי. בפעם השנייה שלו, הוא היה סביר יותר, אבל הוא הספר שגרם לי לוותר שנים רבות על רומח הדרקון ובגללו פספסתי הרבה מאוד ספרים. למזלי, במהלך המסע הזה, הצלחתי לסיים אותם. ככה שספר שג׳ין רייב כותבת הוא לא בהכרח טוב. יש מקרה דומה עם הסופרת ננסי ואריאן ברבריק, שגם אותה לא סמפטתי בימי נעוריי, ורק כאשר קראתי את הספרים שלה לעומק במהלך המסע הזה, הבנתי כמה היא סופרת טובה ועובדת על ניואנסים, וגם מייקל וויליאמס, שפעם לא יכולתי להתקרב לכתיבה שלו והפכה להיות אחת האהובות עליי, לרוע המזל, המצב לא השתפר עם ג׳ין רייב. הכתיבה שלה היא לרוב סתמית, ועל אף שיש לה לפעמים כמה סצינות ממש חזקות ואמירות טובות, היא נופלת לפעמים לסיבובים סביב עצמה, לא יודעת להיכן להתקדם עם הסיפור וקידום הדמויות שלה הוא טוב, אבל לעתים טרחני ביותר. וזהו הספר האחרון שלה ברומח הדרקון. אני חייב להגיד שהספרים שלה לא עשו לי את זה, ולפי דעתי היא אחת מהסופרות החלשות דווקא של רומח הדרקון. הבחירה בה לכתוב את העידן החמישי, לפי דעתי, פגעה קשות בהצלחת העולם הזה, והיה אפשר לבחור באחרים שיעשו עבודה הרבה יותר טובה. ועכשיו, הבה ונסיים את הספר הזה והסדרה.

בפעם האחרונה שראינו את הגובלינים שלנו, הם הגיעו אל קואלינסטי כדי להקים את הממלכה שלהם. דיירפאנג, המנהיג שלהם, מנסה להקים מושבה באמצע היער שעדיין סובל מהשפעות הקסם הנוראות של השמדת קואלינוסט. כבר מהרגע הראשון שהם מגיעים, הגובלינים נתקלים בעוד ועוד אויבים. החל מזאבי אימים וכלה בדרקונים ירוקים, נראה שאין סוף לאויבים האלו ודיירפאנג שואל את עצמו, לא פעם אחת, האם הוא עשה בשכל כאשר הביא את הגובלינים לכאן. בינתיים, מאדוורט, הגובלינים שחזון האדמה הוביל אותה למקום הזה, מחפשת את החנית של כסלו, כלי נשק עתיק של שבט הגובלינים שחי בעבר במקום הזה, ומחפשת לשלוט בכוחותיו האדירים. מנגד, אבירי נראקה עוקבים אחרי הגובלינים וממתינים על מנת לחסל אותם פעם אחת ולתמיד ולהראות לשאר הגובלינים, כי האבירים לא יסכימו לקבל עריקים.

בדומה לספרים האחרים, העלילה מתנהלת באותו האופן. הגובלינים מנסים לעשות משהו, ואז מתקיפים אותם. הם מתאוששים, מתחילים לבנות משהו, ואז מתקיפים אותם, וזה מתרחש בערך חצי ספר. אז הם מחליטים לבנות משהו אחר ואז האבירים תוקפים אותם והספר מסתיים. אין לספר הזה למעשה סיום, אלא הוא נותן לנו רמז מה עומד להיות עתיד הגובלינים במקום. זה לא עתיד רע, אבל זה גם לא עתיד טוב מאוד, אלא שוויון בין העמים, ושיתוף פעולה עם הגזעים האחרים, אבל כמובן שיש להם עוד דרך ארוכה ועקובה מדם. הגובלינים מבינים בסופו של דבר כי הם מעדיפים את החופש, אפילו אם הם ימותו במהלך החיפוש אחריו, וזה אולי, מה שכל אחד רוצה. בספר אין הרבה עלילה, כפי שכתבתי, אלא יותר סדרה של היתקלויות חופשיות של הגובלינים באויבים מוזרים כאלו ואחרים ממדריך המפלצות של קרין. הכתיבה בינונית, ונמאס אחרי זמן מה לעקוב אחר הדיבור המקוטע של הגובלינים, למרות הריאליסטיות שלו, ונראה שבאמת היה אפשר לקצץ מחצית מהספר ולא מרגישים דבר. יש בו מספר נקודות טובות, אבל הוא מסתיים כאילו יש לו עוד שני המשכים. לרוע המזל, לעולם לא נדע מה באמת יקרה לגובלינים, אבל נוכל רק לקוות.

לסיכום, הסדרה הזאת היא בינונית מינוס. היא מספרת סיפור שדווקא עניין אותי לקרוא, כי יש בו דגש על גזע שאנחנו בדרך כלל לא מכירים, מלבד שר המעט טודי, שעליו נכתב אחד הספרים הטובים ביותר אי פעם, לורד טודי, ובדרך כלל הגובלינים היו רק בשר תותחים. למרות זאת, הסדרה הזאת לא שינתה הרבה את הדעה שלי לגביהם, לגבי המניעים שלהם, ואולי רק גרמה לי לרחם עליהם יותר, ואולי זאת הייתה הכוונה. המטרה של הספרים באה להראות כי הגובלינים הם לא המפלצות היחידות בעולם וכי בני האנוש הם גם מפלצות מנקודת מבט אחרת, אבל דוחפים את המסר הזה יותר מדי לגרון. קשה לי להמליץ על הסדרה הזאת, כפי שקשה לי להמליץ על שאר הספרים של ג׳ין רייב. הסדרה הזאת מיועדת רק לחובבי גובלינים ולמי שרוצה לדעת מה עולה בגורלם.

 אני מעניק לספר הזה את הציון 7 מתוך 10 בסולם צפריר, ולכן הציון של הסדרה כולה הוא 7 מתוך 10. ספר בינוני לגמרי. חייב להגיד שהוא בסדר, אבל אתה כבר מת לסיים אותו, כי יש דברים אחרים והוא מתארך יתר על המידה, אבל אתה לא סובל בזמן שאתה קורא אותו. כפי שאמרתי, בינוני. בפעם הבאה, אתחיל את הסדרה האחרונה של רומח הדרקון שיצאה מבחינה כרונולוגית והיא בית הגמדים, המספרת את אחד הסיפורים שאני מת לקרוא לאחר הסיום המרתק של ראש השבט האפל, שסיים באקורד מותח את קורות הגמדים וכעת נוכל לראות כיצד הסיפור שלהם מסתיים. 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s