הטופר השחור – העוגים הטיטאנים 1 – מחזור העוגים

זה היה בלתי נמנע. העוגים, שבעבר היו האירדה, הגזע הראשון של טאקיזיס, היה היפה ביותר בעולם, המוכשר ביותר, ולמעשה, האימפריה הראשונה שקמה בעולם לפני כמה אלפי שנים, הייתה של האירדה. אבל מכיוון שהאירדה אמנם היו יפים מבחוץ, אבל מושחתים עד היסוד מבפנים, האימפריה התרסקה. ניתן לקרוא על זה באחד הספרים הראשונים שסקרתי כאן, על האירדה. האירדה הושחתו והפכו להיות העוגים המכוערים והנוראים של ממלכות קרן ובלודן. בני האנוש והאלפים שהיו העבדים שלהם נמלטו לכל עבר, וקומץ קטן של האירדה, שעוד שמר על טוב ליבו, נטש את אנסאלון לעבר אחד האיים המרוחקים, וכולנו יודעים איך זה נגמר.

היה זה רק עניין של זמן עד שהעוגים ירצו לחזור ולהיות האירדה. אבל הם היו מפולגים ומסוכסכים בינם ובין עצמם. הסיבה היחידה שהעוגים לא הצליחו להשתלט על העולם בכוחם האדיר הוא שלא היה להם מנהיג ראוי. היו להם מנהיגים רבים במהלך ההיסטוריה, ולחלקם הייתה את ההזדמנות, אבל שוב, אותם סכסוכים פנימיים מנעו מהם לעזוב את הממלכות שלהם.

עד עכשיו.

בטרילוגיית המינוטאורים, אנחנו מגלים כי אחד מהעוגים הוא לא כמו האחרים, הוא קטן יותר, שייף את הניבים שלו עד שהיו כמעט בלתי נראים, ולמעשה, ממש לא מתנהג כמו עוג. קוראים לו גולגרן, והוא משתף פעולה עם הוטאק ונפארה במהלך ליל הדם וכורת ברית עם המינוטאורים לכיבוש סילבנסטי בתמורה לעבדים מגזע המינוטאורים, אחת העבירות שבשמן הוטאק מאבד בסופו של דבר את שלטונו. מעבר לכך, פארוס, הקיסר החדש של האימפריה המינוטאורית, לא סובל את גולגרן, אפילו נלחם נגדו וכרת את כף ידו, מכיוון שהיה הסיבה העיקרית לכך שמכרו אותו לעבדות נוראית אצל העוגים. אבל גולגרן לא ייתן למום כזה לפגוע בו והוא ממשיך בתוכנית שלו להשתלט על ממלכות העוגים.

בטרילוגייה הזאת, אנחנו ממשיכים הישר לאחר סוף מלחמות המינוטאורים אל מלחמות העוגים ועכשיו גולגרן אסף לעצמו צבא גדול ויוצא להילחם בשני שליטי קרן ובלודן במטרה להפוך אותן לממלכה אחת גדולה. אבל יש לו אויבים קשים יותר מכפי שהוא מסוגל לדמיין: הטיטאנים. דאורות', עוג מג שחיפש בהריסות האירדה, מקבל חזיון שמעניק לו את היכולת ליצור שיקוי המסוגל להפוך אותו לייצור כלאיים, לא בדיוק אירדה, אבל ממש לא עוג, בגובה של ארבעה מטרים. דאורות' מצרף אליו עוד מספר אנשים, ויחדיו הם הופכים לטיטאנים, גזע חדש של העוגים, בעלי עוצמה קסומה רבה ומטרות לא ברורות. בעוד שדאורות' מוכן לקבל את מרותו של גולגרן לעת עתה, הוא רוקם תוכניות סודיות משל עצמו. אבל במשחק שבו כולם זוממים כנגד כולם, האם אפילו הגבוהים ביותר בטוחים? ומי האויב האורב בצללים וממתין לשעת כושר על מנת לתקוף ולהחריב את חלומו של גולגרן?

סוף כל סוף, נאק מראה את היכולות האמיתיות שלו. נכון, הספר ארוך מדי, כמו הספרים האחרונים שלו, אבל בספר הזה, נאק ממש נכנס למהות מה זה להיות עוג. בעוד שבספרים קודמים, העוגים היו מעין נבלים מזדמנים, בספר הזה יש דיאלוגים שלמים בשפת העוגים, שמלמדים דבר או שניים על הפסיכולוגיה העוגית, וממש מבט מעמיק לדמות של גולגרן, אחת הדמויות העגולות ואולי הטובות ביותר של רומח הדרקון המודרני. למרות זאת, כדי לקרוא את הסדרה הזאת ובאמת ליהנות ממנה, יש לקרוא תחילה את מלחמות המינוטאורים שמתחילה בספר ליל הדם, כדי להבין אותו במלואו.

אני מעניק לספר הזה את הציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר. ספר מהנה ועמוק מאוד לעולם רומח הדרקון, מומלץ למי שמחפש יותר מהרפתקה קלילה (כמוני למשל). מעבר לכך, גם אהבתי את העובדה שנאק לא חושש להתמודד עם ספרים קודמים בסדרה שהוא עצמו לא כתב, ומכניס אותם בצורה חלקה לספרים שלו, ועושה זאת בצורה מצויינת, מה שהעלה את הציון לרמה שלו. באמת ספר נהדר. 

1 Comment

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s