הלהב הנסתר – נתיבי האפלה 1 – מה קורה עכשיו?

בעוד שמצור האפלה סגר יפה מאוד את הסדרה של דריזט ובוב התכוון לעשות דברים אחרים, ראינו כי הוא נאלץ לחזור שוב אל הממלכות הנשכחות ולכתוב סיום נוראי לסדרה הזאת, שנקרא מסע אל השחר. במסע הזה, התברר כי וולפגאר, שנחשב למת לאחר שנלחם נגד יוכלול והפיל על שניהם מערה שלמה בהמורשת, הוא למעשה לא מת בכלל, אלא נלקח על-ידי אותה היוכלול לעינויים אצל השד הנוראי ארטו. אותו ארטו התעלל בוולפגאר במשך שבע שנים, שבמהלכן, ברונור החליט לעזוב את מלוכת אולם מית'ריל ולחזור אל עשר הקרתות, דריזט וקטי-ברי החליטו לעזוב גם את אולם המית'ריל והלכו לעבוד כציידי שודדי ים עם קפטן דודרמונט, וארטמיס עצמו נאלץ להתמודד עם השאלות הגדולות של החיים ומה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. לאחר שגם מסע עם השחר הצליח מאוד, התברר לבוב שהוא רוצה להמשיך עם הספרים של דריזט וכך הספר חופי הדמדומים של מארק אנתוני נזרק לפח האשפה ובוב היה יכול לחזור ולכתוב והפעם לעסוק בהשלכות של המאורעות של מורשת האלף האפל.

חמשת חברי חבורת האולם, ברונור, דריזט, וולפגאר, קטי-ברי ורג'יס מחליטים לצאת למסע כדי להשמיד פעם אחת ולתמיד את רסיס הקריסטל הנוראי קרנשיניבון שמאיים עליהם כבר מהספר הראשון, רסיס הקריסטל. הפעם, לאחר הפגישה עם קאדרלי הכוהן בספר הקודם, אותו אחד שיובא במיוחד מחמישיית הכוהנים, הם מבינים כי יש כוהן רב עוצמה שיהיה מסוגל לחסל את הקריסטל פעם אחת ולתמיד. אז כדי לנסות ולשחזר את אותה חברות ישנה שהייתה להם וכדי לעזור לוולפגאר להתמודד עם הטראומה, הם יוצאים דרומה אל קאדרלי בהרי פתיתי השלג. באותו הזמן, ארטמיס אנטררי מחליט לחזור אל קלימפורט, העיר שבה נולד והופך למתנקש. ההגעה שלו לעיר גורמת להיסטריה בקרב גילדות הגנבים השונות ומאלצת את ארטמיס להתמודד גם עם העבר שלו וגם עם העתיד הלא ידוע שלו. ומהפינה אורב לו ג'ארלקסל, רוקם תוכניות ארוכות טווח שיאפשרו לו לקבע את השליטה שהוא תמיד רצה בעולם שמעל.

תחילה, יש לזכור כי הספר הזה לא תורגם לעברית וככל הנראה גם לא יתורגם בזמן הקרוב, ולכן אני מרגיש די חופשי לספר ספויילרים, כי רוב האנשים ירצו בוודאי לדעת מה קורה בספר הזה וכדי להבין מה קורה בספרים הבאים (אין מה לעשות, אירוע נבנה על אירוע). אז כמובן שדריזט הפסיכולוג המהולל חושב שאם יש לך PTSD, אז הדבר הטוב ביותר לעשות הוא לקחת אותך להילחם שוב. באופן ריאליסטי עד מאוד, זה נכשל ביותר, וגרוע מכך, וולפגאר קופא במקום וכמעט גורם למותו של דריזט. דריזט לא מבין מה הבעיה של הבן אדם, וגם כשקטי-ברי מנסה לעודד אותו לקצת סקס של רחמים, הוא משתלח ומרביץ לה סנוקרת ענקית, עקב הטראומה הנוראית שהוא סבל. וולפגאר גם מחליט לעזוב את החבורה, כי עם כל הכבוד, עם חברים כאלו, מי צריך אויבים, ואולי וולפגאר צריך לגלות בעצמו מי הוא עכשיו. ולכן, כאשר החבורה מגיעה ללוסקאן, הם נפרדים מוולפגאר שעוזב סופית את החבורה. אז למה החייתם אותו? למה? אם כל הסיפור הזה היה להציל את וולפגאר, אז למה אתם אומרים שלו שלום ולהתראות? דריזט וקטי-ברי, שגם קצת התחילו להתאהב כששירתו ביחד בספינה, לא לוקחים את זה כל-כך קשה וחושבים אולי עכשיו יש להם סיכוי להיות ביחד, אחרי שוולפגאר פתאום קם לתחיה.

ארטמיס מסתבך עם גילדות הגנבים, אבל מתברר שהוא ממש על אנושי ואי אפשר להרוג אותו. ג'ארלקסל פוגש אותו ומודיע לו שמעתה ואילך, ברגן ד'ארתה עומדים להקים נוכחות בעולם בני האנוש, וכי הם מקימים אותה בקלימפורט, ואילו ארטמיס יהיה הכיסוי שלהם מול בני האנוש. בהתחלה ארטמיס לא רוצה את זה, ואז הוא מבין שאין לו ברירה. הוא גם מבין שלדרך החיים שלו יש רק מסלול אחד והוא מקבל את זה. אבל הדבר שמפריע לו יותר מכל הוא דריזט דו'אורדן, מכיוון שהוא לא מסוגל להגיע לשלווה עד שיתנהל הקרב האחרון ביניהם. במהלך המסע של דריזט וחבורתו דרומה, ג'ארלקסל עושה להם תרגיל (די מטומטם, אבל בואו נעבור את זה) ושולח משנה צורה שיתחזה לקאדרלי. אז הוא לוקח מהם את רסיס הקריסטל ובונה לעצמו את צריח הקריסטל הענק שלו. דריזט מבין שהפעם הם אכלו אותה סופית ויוצא לשם, אבל אז ג'ארלקסל שולח את ארטמיס אליו, ודריזט וארטמיס מסוגלים לנהל את הקרב האחרון ביניהם. במהלך הקרב, דריזט מועד קלות ונדקר למוות על-ידי ארטמיס!

אבל מרפאים אותו די מהר, ככה שהוא לא מת. ג'ארלקסל משיג את שתיקתו של דריזט ואומר לו שלא יגיד לארטמיס שהוא חי, כדי שהוא ישכח ממנו ומהחבורה שלו ודריזט מסכים. ארטמיס יכול להתקדם הלאה בחייו, וולפגאר מנסה להתקדם הלאה בחייו כשהוא הופך לבאונסר בבר של שיכורים בלוסקאן ודריזט וחבורתו שואלים את עצמם מה לכל הרוחות הם עושים עכשיו ואיך עבדו עליהם. כאן נגמר הספר הראשון.

בעיקרון, ספר בינוני של סלבטורה, שנותן סגירה לכמה כיוונים, פותח כיוונים אחרים, ולמעשה מתחיל סדרה חדשה. ההתחלה שלה בינונית, ואני מעניק לה את הציון 6.5 מתוך 10 בסולם צפריר. הכתיבה טובה, ללא ספק, אבל הספר איטי, מעייף וכמות הטמטום שאופפת את הדמויות פשוט מעליבה את הקורא. כמו כן, הרצון של סלבטורה לעסוק בדמויות אחרות ולא בדריזט, שכמעט ולא מופיע בספר הזה, היא לגמרי מובנת ואפילו מרתקת לטעמי, אבל נראה ששאר הדמויות לא הכי מעניינות, אולי קצת מארטמיס, שתופס במה כמעט מרכזית בספר. רק לשפר את העלילה, בוב. הדמויות שלך טובות, רק להתעסק יותר בעלילה.

1 Comment

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s