אימפריית הדם – מלחמות המינוטאורים 3 – שובם של האלים

אם מדברים על ספרים שחצו את מלחמת הנשמות, אז זה הראשון ביניהם. הספר השני של הסדרה, מסתיים בדיוק בנקודה שבה מלחמת הנשמות מסתיים, וכעת אנחנו רואים מה מצב המינוטאורים לאחר המלחמה החשובה הזאת. כמו כן, בפעם האחרונה, ראינו גם שינויים קיצוניים בהיררכיה של המינוטאורים ושל העוגים וכעת לא ברור לגמרי איזה צד ינצח. בעוד שבספר הראשון, היה ברור שהוטאק מנצח בכל החזיתות, כוחות המורדים השיגו יתרון קל בספר השני, כולל הרבה דאוס אקס מאכינות מוזרות, וכעת המצב שקול לקראת הקרב האחרון בין כוחות המורדים המובלים בידי פארוס, לבין כוחות האימפריה המובלים על-ידי שבט דה-דרוקה.

האימפריה המינוטאורית מסוחחרת לאחר הטרגדיה שפקדה אותם בערב שבו הירחים חזרו לקרין. יחד עם הירחים חוזרים גם המאבקים הישנים בין האלים המתמודדים על לב המינוטאורים. בעוד שבעבר הדת של סארגונאס נזנחה לטובת דת החלוצים של נפארה, היא מתחילה להבין שכאשר הכוח זונח אותה, כי טאקיזיס הייתה למעשה זאת ששלטה בה והיא מחפשת פטרון אחר ומוצאת אותו בדמותו של מורגיון, אל המגפות. עקב כך, סארגונאס מאמץ אליו את פארוס ומלחמת האזרחים המינוטאורית הופכת להיות מלחמה על נשמת העם המינוטאורי. כיבוש סילבנסטי מתחיל להתערער בעקבות נפילת דת החלוצים ונדידת כוחות רבים של האימפריה לטובת המורדים. למרות כל זאת, גולגרן העוג החכם, נוטר עדיין טינה לפארוס ולמום שהטיל בו, ולכן עושה כל מה שניתן על מנת לפגוע במאמצי המורדים, אבל הקרב האמיתי והאחרון יתנהל בנאת'וסק, בירת המינוטאורים, לקרב אשר יוביל את המינוטאורים לקראת גורל חדש.

דבר ראשון שאפשר להגיד על הספר, זה התגעגעתי ולא התגעגעתי. התגעגעתי לאלים ולתככים שלהם, אבל לא התגעגעתי לעובדה שאפשר להשתמש בהם על מנת להסביר את הכול. כמו כן, היה נחמד לראות בעידן החמישי שהאויבים הם לא רק האלים המרושעים, אבל אז לרוב הם היו אבירי אופל כאלו ואחרים או דרקונים מרושעים. יש פה חזרה לימי רומח הדרקון הישנים, עם כל הטוב והרע שבזה. הטוב הפחות נחמד הוא שיכולתי לראות את הסוף ממרחק קילומטרים. אין שום הפתעה, וכבר מהספר השני אפשר להבין להיכן הרוח נושבת. הסוף ברור וחסר מתח לגמרי, ובאיזה מקום, נראה שעלילת המשנה של העוגים היא הרבה יותר מעניינת מזאת של המינוטאורים. ואין פלא, כי הטרילוגייה הבאה שנאק יכתוב (וגם האחרונה שלו ברומח הדרקון), תהיה על העוגים עצמם והמשיך קורותיו של גולגרן והטיטאנים שמבליחים להופעת אורח קטנה, שהוא ללא ספק הממתק של העלילה, ואחד הנבלים המוצלחים של העידן החמישי.

הספר טוב יותר מקודמו, אבל לא בהרבה, והוא מקבל את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר. לסיכום, הסדרה גם מקבלת את הציון 8 מתוך 10. סדרה שהיא חשובה מאוד למי שרוצה להמשיך את הסיפור של המינוטאורים, ובעוד שהראשון הוא אחד הספרים הטובים ביותר בעידן החמישי, השאר קצת יורדים ברמה. אין כאן הפתעות גדולות מדי, אבל יש כאן עלילה שלא מפסיקה, אין כמעט רגעים משעממים, הרבה קרבות, המון אקשן ימי, למי שאוהב את זה, ומעט מאוד בני אנוש והרבה מאוד מינוטאורים ועוגים, שזה היה חידוש מרענן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s