המורשת – מורשת האלף האפל 1 – כשהכול מתחבר ביחד

בתקופה שבה נכתב הספר הזה, בוב סלבטורה הוא הפתעה שלא ציפו לה. ההצלחה האדירה של סדרת בקעת רוח-כפור, ובמיוחד האלף האפל, הפכו את סלבטורה לכוכב פנטזיה חדש. הספרים שלו הגיעו לצמרת רבי המכר של הניו יורק טיימס והעתיד שלו ורוד. לא רק העתיד שלו ורוד, בפעם האחרונה שעזבנו את גיבורי ההיכל, החיים שלהם היו טובים. הגיבורים שחררו את היכל המית'ריל, ברונור הפך למלך הגמדים, דריזט עומד בבטח לצידו, וולפגאר וקטי-ברי עומדים להינשא וריג'יס השתלט על הגילדה של פאשה פוק בקאלימשן. בסצינה האחרונה של הספר, ריג'יס מגיע לבקר בהיכל המית'ריל בדיוק כאשר עומדת להתקיים החתונה והחיים יפים. אבל הסיפור לא הסתיים, הוא רק מתחיל. סלבטורה סופר חכם, ובדיוק ברגע שהכול נראה טוב, הוא נותן טוויסט, אבל איזה טוויסט.

דריזט השאיר את מנזובראנזן מאחור, את משפחת דו'אורדן ההרוסה, את העיר של לולת'. אבל הם לא השאירו אותו מאחור. שנים לאחר חורבן בין דו'אורדן במלחמה שלו נגד בית באנר, השרידים האחרונים של אחיו ואחיותיו מאמינים כי עזיבתו של דריזט היא זאת שהביאה לחורבן הבית והם מחליטים לצאת ולנקום בו. אליהם מצטרפים גם בראגן ד'ארתה, חבורת שכירי החרב של מנזובראנזן, המובלים בידי ג'ארלקסל. אבל זאת לא המורשת היחידה שדריזט השאיר מאחור. ארטמיס אנטררי, המתנקש המושלם, בבואת המראה המושלמת של דריזט, עדיין אובססיבי לגבי דו הקרב שהופסק בביבים של קאלימפורט. הוא רוצה להוכיח שהוא טוב יותר מהאלף האפל והוא יעשה הכול כדי להוכיח זאת. בזמן שהכוחות החיצוניים מתקרבים, וולפגאר חוזר לדרכיו הישנות ומסכן את הנישואים שלו לקטי-ברי. ומאחורי כל זה, כוח אפל עומד וצופה, מחכה לרגע לתקוף.

זאת הסדרה שכולם ציפו לה, הקרוסאובר הגדול בין סדרת האלף האפל לבקעת רוח-כפור. ההתנגשות הגדולה בין אולם המית'ריל לבין מנזובראנזן, שתהיה במוקד הסדרה הזאת. בספר הראשון הזה, המתקפה הקטנה יחסית של האלפים האפלים על אולם המית'ריל נותנת לספר תחושה של פרנויה, כי היא מתרחשת באטיות, בערמומיות, מבלי שלדמויות הראשיות יש מושג מה מתרחש, עד שתוקפים. וסוף כל סוף, זהו ספר אמיץ, שלא מהסס ללכת עד הסוף ולהראות כמה האלפים האפלים מסוכנים, ולא בוחל להרוג את הדמויות הראשיות ולפצוע קשה דמויות אחרות. תחושת ההלם שאוחזת את הקורא לאחר סיום הספר הזה היא בלתי מוסברת. במקום התחושה הטובה שליוותה אותנו בספרים הקודמים, התפנית האפלה הזאת פילסה את הדרך לפנטזיה הקודרת ששלטה בשנות ה-90 והשאירה מאחור את ה-feel good של שנות ה-80.

זהו הספר המושלם של סלבטורה, שבו הוא מראה את כל הכישורים שלו, במיוחד בסצינות קרב נהדרות, בפיתוח הדמויות שלו ובאומץ שלו, דבר שייחסר מאוד בספרים המאוחרים יותר שלו. פה סלבטורה הוא בשיא הכישרון שלו, בספר שנראה שהוא נולד לכתוב והרבה זוכרים לו חסד נעורים בגלל ספר זה. אני מעניק לו את הציון 10 מתוך 10 בסולם צפריר, וזהו אחד הספרים שאני זוכר לטובה והוא מציג את תפארת היצירה הסלבטורית.

3 Comments

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s