אבירי החרב – סדרת הלוחמים 2 – הזלזול מכה שנית

כשיוצא ספר ראשון גרוע בסדרה, אתה מבין שיכול להיות שבאמת היו פשלות, היו טעויות, אבל בכל זאת, זה לא צריך לפסול סדרה שלמה, ולכן צריך לתת לסדרה ליהנות מההפקר כשניגשים לספר השני. אני מודה שכשאני עושה את זה, אני עושה זאת בחשש כבד מאוד מכך שהספר השני יהיה גרוע כמו הראשון. אז כאן יש חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שצדקתי. החדשות הרעות הן אותו הדבר.

כמה אפשר לזלזל בקוראים? מתברר שבשנת 1995 היה אפשר לעשות הכול. הקוראים היו מעין תוצר לוואי של הספרים, והאנשים ב-TSR באמת האמינו שאנשים יקראו את הכול כל עוד יהיה כתוב "רומח הדרקון" על הכריכה. ודוגרי, הם צדקו. הספרים שיצאו בשנים האלו היו מהגרועים ביותר, ההחלטות היו נוראות, ונראה שאנשים חסרי לב (אני מסתכל עליך, בריאן תומסן), עבדו שם ופשוט הוציאו ספרים בכמויות שגרמו לאנשים למאוס בכל הסדרה הזאת ולגרום לכך שעד היום מסתכלים על רומח הדרקון בזלזול מחריד. ולא רק שם. בשנים 1995-1997, תקופת השפל האדירה, יצאו הספרים הגרועים ביותר וההחלטות ההזויות ביותר בכל העולמות של TSR. בממלכות הנשכחות יצאו כמה מהסדרות המופרכות ביותר וסדרת ההרפרים המופלאה התחילה להתרסק, סדרת ספרי השמש השחורה הופסקה ורייבנלופט הפכה מעולם אפל ומרתק לרומנים גותיים חסרי השראה. אבל איש לא אמר שהמסע יהיה קל.

ולכן, קוראים יקרים, אני סובל כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת, גם במקרה של הספר הזה. כמו בספר הקודם, על אף שכתוב בכותר הספר, "אבירי החרב", אין אביר חרב אחד לרפואה. הספר ממשיך את סיפורו של פירבן הסורר, אביר הכתר, שהפעם יוצא להרפתקה נוספת בשירותי אבירי סולאמניה, והפעם כדי לעצור מינוטאור סורר שהקים כנופיית פושעים. כשפירבן פוגש את המינוטאור ומבין את מושגי הכבוד של המינוטאורים, שאינם שונים במהות רבה מאלו של הסולאמנים, הוא מבין כי ככל הנראה הפושעים האמיתיים הם אנשי איסטר.

אין כמעט קשר בין הספר הקודם לבין הספר הנוכחי, מלבד כמה דמויות שחוזרות וזה הכול. אני מחפש בסדרה, שתהיה אשר תהיה, שיש סיפור אחד גדול שמקשר בין הסיפורים, שיש ידיעה היכן הסיפור מתחיל והיכן הוא מסתיים. בסדרה הזאת, כך נראה, לסופר היה מושג להביא כמה דמויות, להראות כיצד הן מתפתחות (בקושי רב), וזה הכול. יש מעין דיבור בחצי משפט על שחיתות כלשהי בין אבירי סולאמניה, אבל הנושא לא נחקר בכלל. מעבר לכך, לא נראה שהסדרה הזאת מתארת לוחמים, אלא פשוט סיפור בעולם של רומח הדרקון, שלגמרי לא קשור לעלילות הגדולות, לא מקושר אליהן, ולמעשה היה יכול להיות בכל עולם פנטזיה אחר. 

והדבר שאולי הרגיז אותי יותר מכל היא העובדה שהספר לא מעלה נושאים חשובים בכלל. כלומר, אני לא מצפה לדיונים פילוסופיים בכל ספר שאני קורא, אבל אני מאמין שיש סיבה לכך שספר נכתב. אם מדובר רק בספר הרפתקאות ללא כל מחשבה, כמו מערבון זול או פטריק קים, אז אני קורא אותו בגלל ידיו המסוקסות ושריריו המשורגים והכול טוב ויפה, אבל אפילו בספרים הפשוטים של רומח הדרקון, יש דילמה מוסרית, יש נושא מרכזי אחד של קונפליקט. ברשומות יש המון, בין השייכות הגזעית של תניס ובאגדות על המרדף אחר כוח ונושאי האמונה המרכזיים המופיעים בכל הספרים, בספר הזה אין כלום, ממש כלום. ספר הרפתקאות זול שיכול לשבת בין המדפים של הספרים הזולים בכל חנות שלא מכבדת את עצמה. הזלזול הזה בקוראים האדוקים הוא מכעיס מאוד. ונקודה אחת טובה קטנה, הספר טוב יותר מקודמו, לא שזאת חוכמה גדולה, אבל עדיין כמעט בלתי נסבל. לכן, הוא מקבל את הציון 4.5 מתוך 10 בסולם צפריר. בינתיים, זאת מצטיירת כנקודת השפל של רומח הדרקון. עוד כמה ספרים נשארו בסדרה הזאת? שניים?!?! טוב, ממשיכים הלאה והפעם לנשום עמוק עוד יותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s