השליח – טרילוגיית חומת הקרח 1 – מה קרה עם העוגים?

זוכרים את העוגים? מלבד המין האנושי והאלפים, הם שלושת גזעי היסוד של רומח הדרקון, ובעוד שבאלפים אנחנו נתקלים פעמים רבות ואפילו הייתה טרילוגיה המוקדשת להם, בבני האנוש אנחנו נתקלים בכל פעם, אבל העוגים, שום דבר כמעט. נתקלנו בהם בפעם האחרונה בספר "האירדה", שהתרחש לפני קרוב ל-5,000 שנה, ומאז… כלום. איפה הם היו כל השנים האלו? מלבד במלחמת הדרקונים השלישית שקצת ראינו אותם, לא היה כמעט רמז לנוכחותם. הפעם אנחנו מקבלים את התשובה, בטרילוגייה של דאגלס נילס, אחד הסופרים הפוריים ביותר של רומח הדרקון והממלכות הנשכחות.

יש לזכור ששתי עובדות של הספר הזה עומדות לרעתו עוד מההתחלה. הראשונה היא דאגלס נילס. דאגלס נילס הוא לא סופר רע, אבל אי אפשר גם להגיד שהוא סופר טוב. היכולת הגבוהה של נילס מתגלה הרבה בממלכות הנשכחות, אבל ברומח הדרקון, ספריו ומודולי המשחק שלו נוטים להיות קצת פחדנים. מפחדים לשנות הרבה דברים, די נוגעים במיינסטרים ומתרחקים מסיכונים, וכתוצאה מכך, יש נטייה לספרים שלו להיות משעממים. מעבר לכך, מכיוון שהוא לא פוגע בסטטוס קוו, הוא מתבקש לכתוב ספרים רבים. דבר שני, הספר יצא בין השנים 2003-2001, שאלו בדיוק השנים בהן יצאו ספרי מלחמת הנשמות, וכתוצאה מכך, אסור היה לכתוב על העתיד של רומח הדרקון, אלא רק להישאר בעבר. היו מספר סדרות שנכתבו בתקופה הזאת, כדי למלא את החלל, הראשונה הייתה "סדרת הברברים", השנייה הייתה "המלך הכוהן" וזאת הייתה השלישית. סדרת הברברים והמלך הכוהן היו הפתעות לטובה, מכיוון שהסופרים שלהם היו מנוסים (במקרה הראשון) או אמיצים (במקרה השני), אבל שילוב של ספר היסטוריה ודאגלס נילס בדרך כלל לא מבשר טובות, ולכן ניגשתי לסדרה בחשש רב, במיוחד שאיזורים קפואים זה לא המקומות שאני הכי אוהב לקרוא בעולם.

ולהפתעתי הרבה, וגם לשמחתי, הספר לא רע בכלל. לא יצירת מופת בשום קנה מידה, אבל יחסית לדאגלס נילס, ספר ברמה גבוהה מאוד. תחילה, הספר הוא יחסית היסטוריה מאוחרת, והוא מתחיל קרוב ל-600 לפני החורבן, כ-400 שנה לאחר שהדרקונים עזבו את העולם, ואנחנו רואים כיצד העולם מתגבר על הטראומה של הדרקונים. הספר מדגיש את העובדה כי דרקונים הם יצורים נוראים שמפרים את איזון החיים וכיצד הגזעים מבינים שאין כרגע גזע-על שמאיים עליהם וכי הם מסוגלים להתפתח ולהתקדם. המיקום שלנו הוא במקום שבו כמעט ולא נכתבו ספרים, בחומת הקרח, קרי, הקוטב הדרומי של קרין. באותו מקום קפוא ונוראי, אנחנו נתקלים במורין, בתו של ראש השבט, אשר עדה למסע פשיטה של עוגים שמשמידים את כל בני שבטה והיא נאלצת לברוח עם הילדים והנשים. העוגים, לאחר נפילת אימפרית האירדה, ברחו לחומת הקרח והקימו שם אימפריה. הם שולטים במקום ביד רמה, בשושלת ארוכת שנים ומדי פעם הם פושטים על בני האנוש המסכנים שחיים שם ולוקחים אותם שם לעבדים, מנסים להחיות את אותה אימפריה אדירה שהייתה להם פעם. מורין נאלצת להפוך את הנשים והילדים לשבט חדש ולמצוא מקלט במצודה מרוחקת, אשר לרוע המזל מאוכלסת בת'אנוי, שילוב של בני אדם ואריות ים ומסריחים מדגים. בינתיים, בקצה השני של העולם, קריק פלברין, רודף נשים מסילבנסטי, מחזר אחרי האישה הלא נכונה ובגלל מהלך פוליטי, הוא מוגלה מסילבנסטי ונאלץ למצוא לעצמו מקום אחר. בעקבות מסע ימי שמשתבש, הוא מגיע אל חומת הקרח ונלכד על-ידי מורין. לא רק זאת, אנחנו מקבלים גם את נקודת מבטו של גרימוור, נסיך העוגים האכזר שמנסה למצוא את מקומו בעולם, ומקבל אזהרה מאשתו הכוהנת הראשית, שעומד להגיע השליח, אלף ממקום רחוק, אשר יגרום לסכנה אדירה ולשינוי במערך הכוחות של בני האנוש והעוגים. 

כפי שכתבתי, הסיפור לא רע, וסוף כל סוף נראה שברגע שנותנים לדאגלס נילס להתעסק באיזור ובמקום שלא כתבו בו הרבה (זה כמעט הספר היחידי שמתרחש בין מלחמת הדרקונים השלישית לחורבן והיחידי בתקופת הזמן שלו) הוא ממש משתולל ובונה עולם חדש ודמויות טובות. למרות זאת, הספר יחסית צפוי, והעלילה בו די נדושה, אין הפתעות יוצאות דופן, אבל כספר פנטזיה הוא לא רע, אבל הוא לא מרגיש שייך כל כך לרומח הדרקון, לטוב ולרע. הספר מקבל אצלי את הציון 8 מתוך 10, וכעת הוא אחד הספרים הטובים של דאגלס נילס ומקווה שהוא ימשיך להשתפר עם הסדרה, כי יש לו הרבה מה להגיד ולהרחיב על העולם הקפוא של העוגים.

מודעות פרסומת

2 Comments

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s