פטיש וגרזן – ממלכות הגמדים 2 – גמדים נגד קסם

עכשיו שחופשת הפסח הסתיימה, אפתח אותה בביקורת חדשה מהמסע על ממלכות הגמדים של דן פרקינסון. בעוד שבסדרות המודרניות יותר, הספרים מתרחשים זה בסמוך לזה עם קפיצות זמן קטנות (ברשומות היו קפיצות זמן גם בין חלקים, בעוד שבאגדות קפיצות הזמן הן באמת קפיצות זמן), בספרי העבר נראה שלסופרים יש יותר תעוזה והם קופצים עשרות וגם מאות שנים. באופן הזה, סופרים יכולים להראות לנו כי מה שנראה כ"באושר ועושר עד עצם היום הזה" הוא לא נכון בהכרח וכי מעבר השנים משנה את התפיסה. כך גם במקרה הזה. בפעם האחרונה, עזבנו את תורבארדין כאשר היא הפכה לתורבארדין ועכשיו אנחנו חוזרים אליה לאחר 90 שנה, כאשר הבנייה על תורבארדין נמצאת על סף סיום וכעת מה שנותר לבנות הוא רק את השער הצפוני. השנה כעת היא 2596 לפני החורבן.

חייהם של הגמדים התנהלו על מי מנוחות. ראשי השבטים עושים את העבודה שלהם והבנייה מתקדמת יפה, אבל צרות רודפות את קאל-תקס. מכשפים מגיעים ממקומות מרוחקים על מנת לבנות שבעה צריחי כישוף נעלה, ואחד מהם צריך להיבנות על אדמות הגמדים, מפלצת זעם מתעוררת מבטן האדמה וטובחת בגמדי הגבעות והשליטים סוחרי העבדים של זק טרות' לוטשים עיניים לעבר אדמות הגמדים העשירות. שבטי הגמדים יצטרכו להתאגד על מנת להביס את הצרות המתקרבות, ולגלות מה הקשר בין הגמדים לבין הקסם ומה הגמדים מוכנים לעשות על מנת להגן על עצמם ועל דרך חייהם.

עד שקראתי את הספר, הייתי בטוח, אבל לגמרי בטוח, שמדובר במלחמה של גמדי ההרים כנגד גמדי הגבעות. אנחנו יודעים שאין ביניהם אהבה רבה מדי. לא רק זה, יש על הכריכה תמונה של גמדים הנלחמים זה בזה. אז הרשו לי לקלקל את החגיגה, ממש לא מדובר בזה, להיפך, גמדי הגבעות הם בני הברית האמיצים של גמדי ההרים. בעוד שבספר הקודם, היו בעיות קשות מאוד עם המשכיות עלילתית, הפעם הספר עומד בזה ולא מערב מין שאינו במינו ולכן מהבחינה הזאת הוא הרבה יותר טוב. אבל יש משהו מוזר בנוגע לספר הזה, שקשה לי לשים עליו את האצבע.

לקח לי הרבה זמן לקרוא את הספר, כלומר, הצלחתי לקרוא משהו כמו 2-3 עמודים ביום, וגם זה בקושי, כאשר אני לוטש כל הזמן עיניים לספרים אחרים, אבל, בן אדם, צריך לשמור על המשכיות כרונולוגית, אבל כאשר הגעתי לעמוד 150, סיימתי את הספר ביום אחד, כאשר חיסלתי את שאר העמודים בבת אחת. איך אפשר להסביר את זה? הספר קריא, אין ספק בכך, אבל יש הרגשה טרחנית שזהו ספר היסטוריה, הדמויות רדודות כמו פנקייק דליל והעלילה לא מושכת, אבל הדבר הזה קריא ביותר.

הספר מומלץ מאוד למי שרוצה לדעת עוד על הגמדים ועל תורבארדין. ובאופן הזה, הספר מצטיין מאוד. הוא מעניק לנו את האווירה המופלאה של תורבארדין בראשית דרכה, את הפלאים שהגמדים יצרו שם ולהתפלל שאיזו חברת משחקים תבין כבר שיש לה אוצר בידיים ותעשה משחק עולם פתוח על קרין. הספר גם מתאר את תחילת מסדרי הכישוף הנעלה ומסביר קצת מאיפה הקסם הגיע לעולם באותה עת קדומה.

אבל עדיין, מדובר בספר בינוני, שלא מצדיק את המוניטין שהיו לו. הוא קריא ביותר ונחמד, אבל העלילה שלו רדודה וצפויה מראש. כשקראתי על דן פרקינסון, מתברר כי הוא היה בכלל סופר מערבונים, ולא יודע איך הוא מצא את דרכו לקרין, אבל כנראה שם לא שקדו על דמויות ועלילה. אני מעניק לספר ציון 6 מתוך 10 בסולם צפריר. אני מודה שהספר הפך אותי לסקרן יותר בנוגע לגזע הגמדים, אבל באיזה מחיר…

הספר הבא יסיים, ברוך השם, את טרילוגיית הגמדים ואז עוברים אל… ממלכות האלפים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s