האירדה – טרגדיית העוגים

אז בהמשך לפרויקט הגדול, המשכתי בספר הבא בסדרת רומח הדרקון והפעם הגעתי לספר "האירדה", שהוא הספר השני מתוך סדרת "ההיסטוריות האבודות". כל ספר עומד בפני עצמו ומתאר את ההיסטוריה של אחד הגזעים שלא מי יודע שמענו עליהם בממלכות. גזע האירדה מתואר לראשונה בסיפור הקצר "בתו של רייסטלין" והם מקבלים במה ב"דרקונים של להבת קיץ". האירדה הם השרידים האחרונים של גזע העוגים המקורי. הסיפור הוא שהעוגים, לפני שהיו יצורים מעוותים ומרושעים, היו גזע יפה תואר, והאירדה הוא כל מה שנותר מהם. בספר הזה, אנחנו רואים איך זה קורה.

בספר הזה, העוגים תופסים את הבמה. העלילה מגיעה מנקודות מבטם של העוגים ואת תפיסת העולם שלהם, וזה דבר מרענן מאוד. בעוד שאנחנו רגילים לתפוס את העולם מנקודת מבט אנושית, או אפילו אלפית, נקודת המבט של העוגים היא שונה לגמרי. העוגים שבויים בתוך האימפריה שלהם מזה מאות שנים. זהו גזע שחי מאות שנים, והם לא מבינים את מושג החמלה, אלא רק את החוק שלהם. בעולם שלהם אין רחמים, לא מכיוון שהם מרושעים, אלא זה פשוט מושג שאינו קיים. במידה ועוג עובר על החוק, הוא נענש. אם הוא צריך למות, אז הוא ימות, בלי אכזריות, בלי נקמה, כי זה פשוט החוק. ולכן, כאשר עוג במצודת מכרה רחוקה בשם איגריין חווה בפעם הראשונה חמלה, העולם של העוגים משתנה.

העוגים משעבדים את בני האנוש. בעוד שהאלפים מסתתרים בתוך סילבנסטי ולא מראים את הראש שלהם, בני האנוש חיים במישורים והופכים טרף קל לעוגים. העוגים משתמשים בכוח הזה על מנת לבנות את האימפריה שלהם בהרים הצפוניים של אנסאלון ומשתמשים בהם לכל דבר. האימפריה הופכת להיות דקדנטית וכמה עוגים צעירים שאפתניים מחליטים לצבור כוח. הם שומעים על איגריין, ועד כמה העסקים שלו פורחים ומגיעים לשם כדי להבין מה הוא עושה, וכיצד הוא גורם לעבדים שלו לעבוד טוב יותר. הם מגלים לחרדתם, כי איגריין אינו משעבד את עבדיו, אלא מעניק להם רחמים, הופך אותם לשותפיו וכך בני האנוש עובדים טוב יותר. המחשבה הקיצונית הזאת מגיעה אתם יחד אל עיר הבירה, טאקאר, ויחד אתה זרעי המרד. ברגע שמופיעה החמלה, מופיעה גם האכזריות ובני האנוש עדיין לא אמרו את המילה האחרונה. רק איגריין יהיה מסוגל לקחת את העוגים שעוד יודעים חמלה ולברוח אתם למקום רחוק, כדי לשמר את מהות העוגים בעולם.

מכיוון שמדובר בספר היסטורי, אנחנו יודעים כבר את סוף הסיפור, והוא שהעוגים נוטים לצד הרוע ומאבדים את יופיים ואת אריכות ימיהם והופכים להיות המפלצות הנוראות של טאקיזיס. למרות כל זאת, העולם של העוגים הוא מופלא ומזכיר את העולם של איסטר בטרילוגיית "המלך הכוהן". כמו כן, הספר הזה מכיל כל-כך הרבה פרטים, שהיה אפשר בכיף להפוך אותו לטרילוגייה ולהרחיב אותו, וזאת הייתה אחת הטרילוגיות הנהדרות, מכיוון שהיה אפשר להרחיב על כל הדמויות, העוגים ובני האנוש. באופן מפתיע, אני נהנתי מאוד מהספר, וממליץ עליו מאוד. הסופרת לינדה בייקר, כתבה רק עוד ספר אחד בודד ברומח הדרקון, יחד עם ג'יין רייב (זוכרים אותה), וזה חבל מאוד (מקווה, עדיין לא קראתי את הספר השני). אני מעניק לו את הציון 8 מתוך 10 בסולם צפריר. תיאור מרתק של העולם העתיק.

כעת, אני יוצא שוב לעבר הרחוק והפעם לטרילוגיה, שנקראת טרילוגיית הברברים. זוהי הסדרה שמספרת על בני האנוש הראשונים לאחר שהשתחררו מעול העוגים ועברו לגור במישורים. מה יעלה בגורל אותם בני אנוש, והאם הם יתקלו שוב בעוגים או באלפים? זאת בפעם הבאה.


2 Comments

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s